טנזניה היא אומה שבה האמונה ממלאת תפקיד מרכזי בחיי היומיום של אנשים. עם היסטוריה שעוצבה על ידי מסחר, הגירה והשפעה קולוניאלית, המדינה פיתחה נוף דתי ייחודי שבו אמונות שונות מתקיימות במקביל. מנצרות ואיסלאם ועד לדתות אפריקאיות מסורתיות, האמונה השפיעה על כל דבר, החל מתרבות וחגים ועד לחוקים וממשל.
הנצרות היא הדת הגדולה ביותר בטנזניה, עם כ 60% של האוכלוסייה המזדהה כנוצרים. הוא הוצג באמצעות מיסיונרים אירופאים במאה ה-19, והתפשט במהירות עקב שלטון קולוניאלי ועבודה מיסיונרית בחינוך ובבריאות. כיום, הנצרות בטנזניה מגוונת, עם כתות וזרמים שונים.
שתי הקבוצות הנוצריות הגדולות ביותר הן קתולים ו פרוטסטנטים. הקתולים מהווים את החלק הגדול ביותר, כאשר כנסיות, בתי ספר ובתי חולים שהוקמו על ידי מיסיונרים מוקדמים עדיין משחקים תפקיד מרכזי בחברה. הכנסייה הקתולית חזקה במיוחד באזורים כמו קילימנג'רו, קגרה ומוואנזה.
הפרוטסטנטיות נפוצה גם היא, כאשר לזרמים כמו לותרנים, אנגליקנים, פנטקוסטלים ואדוונטיסטים של היום השביעי יש עוקבים רבים. הכנסיות הלותרניות והאנגליקניות היו מהראשונות שהשתרשו, במיוחד באזורים שבהם היו יישובים מיסיונרים מוקדמים באירופה. בינתיים, כנסיות פנטקוסטליות צומחות במהירות באזורים עירוניים כמו סלאם דאר וארושה, שם פולחן תוססת ומוסיקת גוספל מושכים צעירים רבים.
הנצרות בטנזניה היא יותר מסתם שירותי דת. זה משפיע על חיי חברה, חינוך ואפילו חגיגות לאומיות. טנזנים רבים, ללא קשר לעדה, לוקחים חלק בחגים נוצריים כגון חג המולד וחג הפסחא, מה שהופך אותם לאירועים לאומיים מלאים בשמחה, מוזיקה והתכנסויות קהילתיות.
האיסלאם היא הדת השנייה בגודלה בטנזניה, עם כ 35% מהאוכלוסייה המזדהה כמוסלמים. הדת הגיעה לטנזניה מוקדם הרבה יותר מהנצרות, שהובאה על ידי סוחרים ערבים שהתיישבו לאורך החוף המזרחי של אפריקה כבר במאה ה-8. עם הזמן, האסלאם התפשט פנימה דרך נתיבי מסחר ונישואי תערובת.
רוב המוסלמים הטנזנים הם סוני, בעקבות תורתו של הזרם המרכזי של האיסלאם. עם זאת, יש גם קהילות שיעיות, במיוחד בקרב אנשים ממוצא אסייתי, שהגיעו במהלך הסחר באוקיינוס ההודי ובתקופה הקולוניאלית הבריטית. ניתן למצוא גם את כת האיבאדי, קבוצה קטנה יותר, במיוחד בזנזיבר.
האסלאם בולט ביותר לאורך החוף, במיוחד בזנזיבר, דאר א-סלאם, טנגה ופוואני, שם מסגדים ובתי ספר איסלאמיים (מדרסות) הם חלק מחיי היומיום. לזנזיבר, במיוחד, יש תרבות אסלאמית מושרשת עמוק, המשפיעה על כל דבר, החל מקודי לבוש ועד לפסטיבלים. חודש הרמדאן הקדוש מתקיים באופן נרחב, עם צום, תפילות וארוחות מיוחדות המפגישות בין משפחות וקהילות.
למרות הבדלי הדת, טנזניה הצליחה לשמור על שלום והרמוניה בין נוצרים למוסלמים, כאשר נישואים בין-דתיים וחגיגות משותפות היו נפוצות.
לפני הגעתם של הנצרות והאסלאם, הטנזנים נהגו בדתות אפריקאיות ילידיות, ורבים עושים זאת עד היום, במיוחד באזורים כפריים. מערכות האמונות הללו משתנות לפי קבוצה אתנית, אך לעיתים קרובות כרוכות בפולחן אבות, רוחות טבע וטקסים המבוצעים על ידי מרפאים מסורתיים או מנהיגים רוחניים.
האמונות המסורתיות עדיין חזקות בקרב קהילות כמו האדזה, עיראק וכמה קבוצות מסאי, השומרות על דרכי הפולחן הקדומות שלהן. תרגולים כוללים לעתים קרובות אתרים קדושים, קורבנות וטקסים כדי לחפש ברכות, הגנה וריפוי.
גם בקרב נוצרים ומוסלמים נותרו עקבות של אמונות מסורתיות. אנשים רבים מבקרים מרפאים מסורתיים לרפואת צמחי מרפא או הדרכה רוחנית, בעוד שחלקם משלבים תפילות בכנסייה או במסגד עם טקסי אבות. מיזוג זה של אמונות משקף את המורשת התרבותית העמוקה של טנזניה ואת הכבוד לעברה.
טנזניה היא גם ביתם של קבוצות דתיות קטנות יותר, כולל הינדים, בודהיסטים, ו בהאים. קהילות אלו נמצאות בעיקר באזורים עירוניים, במיוחד בקרב טנזנים ממוצא הודי ואסייתי.
ההינדואיזם הגיע דרך סוחרים ופועלים הודים במהלך השלטון הבריטי, וכיום ניתן למצוא מקדשים הינדים בערים כמו דאר א-סלאם וארושה. הקהילה ההינדית ממלאת תפקיד משמעותי בעסקים ובפילנתרופיה, תומכת בבתי חולים, בתי ספר וארגוני צדקה.
השמיים בהאיים אמונה, דת פחות מוכרת בטנזניה, מדגישה אחדות ושלום עולמי. העוקבים שלו מפוזרים על פני חלקים שונים של הארץ, עוסקים בשירות קהילתי ותוכניות חינוך.
למרות מגוון האמונות הדתיות, טנזניה ידועה בסובלנות הדתית ובדו-קיום השלו שלה. בניגוד למדינות מסוימות שבהן הדת גורמת לפילוג, הטנזנים אימצו את ההבדלים ביניהם, והתמקדו במה שמאחד אותם ולא במה שמפריד ביניהם. דיאלוג בין-דתי, פרקטיקות תרבותיות משותפות ומאמצי אחדות לאומית הבטיחו שאף דת אחת לא שולטת בזהות המדינה.
בין אם בכנסייה הומה בדאר א-סלאם, במסגד שקט בזנזיבר או בחורשה קדושה בארצות המסאי, האמונה נותרה כוח רב עוצמה המעצב את חייהם של מיליונים. דת בטנזניה היא יותר מסתם אמונה, היא דרך חיים, מורשת תרבותית וסמל לאחדות המדינה במגוון.